"מזל טוב, נולדה לכם בת."

"מזל טוב, נולדה לכם בת."
אלוהים, באותו יום הלב שלי "הזריק" לעצמו מנות של כאפה אחרי כאפה כאילו אלוהים פתח בפניו "נתיב" חופשי ללא הגבלה, ללא השגחה.
בזמן שה-"לוחמת" שלי שם על מיטת בית החולים מחזיקה בציור הכי יקר בעולם, הבטתי בה, בקטנה ובדמעות קטנות של אושר, כאב והלם מהמהירות שזכינו בתואר הכי נחשק - אמא ואבא.
הם נתנו לה כדור שתירדם, כי היא הייתה מפוצצת בכאבים ו-"דקירות" קטנות.
ישבתי שם, חצי ער, חצי חי ונושם, "סורק" את החדר ואת המתנה שההוא שם למעלה שלח לי.
התחלתי לדמוע ואפילו קצת נחנקתי;
קמטים קטנים איפרו לה את המצח, עיניים עצומות שמחייכות אפילו כשהן סגורות ואפס כוחות - אחרי הכול, היא החזיקה אותה תשעה חודשים.

אני לא מבין גדול באהבה, אני לא יודע איך לשקם לב-שבור ובטח שאין לי מושג כמה עולה חדר במחלקה לשיקום הלב. אבל, אני כן יודע שיש סדרי-עולם שלא ניתן לשנות, ושכן - שותף זה לא משהו מובן מאליו, בכלל אבל.
תמיד אמרתי לה שבא לי לראות אותה רודפת אחרי שובב קטן בחיתול שעושה לה את המוות, לראות אותה בקוקו גבוה מכינה את הבית לפסח וכמובן - איך היא הולכת "לשגע" אותי ב-03:00 לפנות בוקר לראות שהקטן בסדר.
אז ישבתי שם, חושב על איך אספר לה שעכשיו היא חיוג מספר 2, כי הקטנה כרגע תפסה את 1.
לעזאזל, לאמא שלי יש עדיין אלבומים מהתקופות שהמצלמה לא ידעה צבע מה הוא, אבל הן "מספרות" כל-כך הרבה, אלוהים.
אני רק מקווה שאעשה אותה מאושרת, כי מהיום שהיא "בעטה" לי בלב, חזרתי לחיות.
תזכרו - שותף. גם אם היא תצרח שהיא רוצה לעשות טיול לבחור לק ג'ל חסר משמעות מבחינתך, קום ולך, כי החוויות הקטנות הן הכי עצומות.
Adam Kahlon