אז תבכי מאמי, תבכי - זו התרופה הכי טובה עכשיו.

הגענו איכשהו אל הרחוב שלך אחרי ה-"שוטים" שהפלנו, ובנס.
הגשם החל לרדת לו, אנשים מהרו לתפוס מחסה מהמבול שבדרך, ורק אני ואת שם באוטו - שני אנשים שיכורים מרעש המוזיקה ומסריחים מאגו מטופש שעטוף בגועל ורעל.
שניות בודדות לפני שעמדת לצאת מהאוטו,
תפסתי בחולצה שלך במהירות;
הסתובבת אלי, הסתובבת חצי בוכה, ה-"אייליינר" אפילו הסגיר אותך.

הבטתי בך ולא ידעתי מה לומר, רק רעשים של מכוניות וצרצרים נשמעו מסביב. כל-כך רציתי שתשברי ותגידי לי לעלות אליך לדירה, כל-כך רציתי שתאמרי לי שאת רוצה לסיים את הלילה הזה מול החימום, מחובקים ומדברים על סיפורי אהבה מלאים בקלישאות וסוף-טוב.
העברתי ליטוף מנחם מסביב לעיניים שלך, הדמעות לא החמיאו לך בכלל.
נשברת עוד יותר, בקשת מימני שהלילה לא יסתיים ככה, שאת לא רוצה להיכנס אל המיטה בידיעה שאנחנו נלך ונתרחק אחד מהשני. התחלת לרעוד ולא מהקור, גמרת לי על הנשמה כשראיתי אותך ככה, הרי תמיד היית הלוחמת שלי - ה-"זינה" הפרטית שלי.
כבתי את האוטו, בקשתי ממך לפחות ללוות אותך עד המעלית,
רק עד לשם. רגעים ספורים לפני שהגענו אל דלת הלובי, התחלת להקיא ולצעוק, כל-כך התביישת שאני רואה אותך במצב כזה, לכן עזרתי לך, עשיתי לך "קוקו" לא מושקע מדי ואמרתי לך ש -
"פשוט תוציאי הכול, אני כאן, אל תדאגי מאמי.."

אחרי שנרגעת, הזמנתי את המעלית ועלינו אל הבית שלך.
נזרקת על המיטה עם הבגדים, ואני פשוט רצתי במהירות להכין לך כוס-תה עם לימון - ה-"ממתק" האהוב עליך כשאת ככה.
עוד לפני שהספקתי, את כבר נרדמת, היית כל-כך עייפה.
אבל בחיי שהיית הכי יפה בעולם, בעצם תמיד היית.
הבטתי בך מהצד, הבטתי בך מהצד ונשברתי כמו תינוק. הוצאתי שמיכה גדולה מהארון, לחשתי לך באוזן שתזוזי טיפה, ופשוט נכנסתי לישון לצידך כפיות כמו ילד תמים שהצליח להרשים את מלכת הכיתה סוף-סוף.
לעזאזל, אני מחכה שתתעוררי כבר שנעבוד על זה חזק יותר, אחרת אנחנו אבודים. בינתיים אני כאן, והפעם אני מתכוון לנצח את העצב שלך. אז תבכי מאמי, תבכי - זו התרופה הכי טובה עכשיו.
Adam Kahlon