שותף לחלוק לצידו את הסיפור שלך

אחרי הקידוש, בין שירי השבת והסירים על השולחן, סבא סיפר לנו איך נהג לחזר אחרי סבתא בין דוכני השוק, איך הוא גרם לה להסמיק כאשר צעק לה שהיא הכי יפה ורק לצידה הוא יקים משפחה ויבנה בית בארץ ישראל. היא תמיד הסמיקה ממנו, אפילו "התפדחה" קצת.
הם נהגו לשבת על צוק גבוה, לפרוס סדין גדול ולהביא קצת אבטיח, תבשילים בקופסאות ואיזה יין טוב, וכל זה מול התפאורה של בורא עולם - התפאורה הכי יקרה בעולם.
סבא מספר שרק אחרי מספר פגישות, סבתא שלי הסכימה לקבל ממנו נשיקה, והוא היה כל-כך מבסוט שהוא התחיל לצעוק בקולי-קולות. מדהים לא?
סבא מספר שהוא עבד מהבוקר עד הלילה בשוק, וסבתא עבדה במשק-בית, והם מעולם לא הסתכלו על מה הם מרוויחים. בימי שישי הם היו נפגשים צמוד לבלוק השכונתי, ומשם הם היו הולכים לראות סרט או יושבים על השובר גלים בים, לוגמים קצת מהיין שנועד לקידוש ושוב פעם מתנשקים ומסמיקים אחד מהשני.

סבא מספר שהיא הראשונה שלו, ושלפניה לא הייתה אחרת. כך גם סבתא.
זה מצחיק, כי סבתא אומרת שהתקופה שלהם הייתה כל-כך יפה, למרות שחצי מהמדינה הייתה שקועה בפרדסים או בחולות.
הם מדברים על טלוויזיה בשחור-לבן, כפכפי אצבע מצחיקות, תסרוקות מוזרות ואפילו משחקים כמו "בואסה", "שבע אבנים" או "מחניים", וזה מדהים.
היא אומרת שלא היה להם מותגים, צבעים או טכנולוגיה כמו של היום, והיא מסכנה, בת 74 בקושי יודעת לומר את המילה "אייפון".
את השירים שלהם הם היו שומעים ב"קסטות", והרדיו היה דלוק 24/7 בכל בית.
תקופה אחרת, תקופה של אהבה וסבלנות כפי האחר.

אחרי שסבא סיים לספר לנו איך נהג "להציק" לסבתא עד שהסכימה לראות אותו, הוא הגיש לה את הצלחת, בירך אותה וביקש מאלוהים שתהיה בריאה.
אני מאמין שאלוהים שמע אותו, זה היה טהור, כל כך טהור.
עמדתי שם, עם קצת דמעות בגרון ונחנקתי טיפה,
כי מה הטעם בעולם הזה אם אין לך שותף לחלוק לצידו את הסיפור שלך? כזה שיחזיק לך את היד ויכין לך תה כשתהיה חולה פתאום, מה הטעם?
סבא וסבתא בנו לעצמם שפה משותפת למעלה מ-50 שנה, וזו השפה הכי מדהימה שהעיניים שלי ראו. הלוואי על כולנו, הלוואי.
מוזמנים לשתף / Adam Kahlon

מה אתם חושבים על המשפט? כתבו לנו :)