לבלות זה אושר לדקה, וזה חולף

תל אביב - עיר שלא יודעת שינה מהי.

2:20 לפנות בוקר, ואני מוצא את עצמי על הבר, בר שעטוף בריח סיגריות, אלכוהול, מבטים ושקרים - הכל מגיע במתנה עטופה באשליה.

כמובן שאני לא לבד, כי שניים מהחברים הכי טובים שלי מקפצים להם אי-שם ברחבה, "נמרחים" על בחורות שאין להם מושג אם יש להן חבר או מה שמם הפרטי, אבל עכשיו הם החברים הכי טובים, רק עכשיו.

באמצע הבר, על כיסא בלי משענת, היא קורצת לי, ואני, אני מבקש מהברמן עוד כוס של וודקה, ואני לא אשקר - די התגעגעתי לתחושת האופוריה הזאת שאתה "רווק" ליום אחד. תשתה אחי, תשתה.

בינתיים הזמן חלף, והשעה כבר 2:50, ונמרוד מספר לי שהוא "חותך" מכאן ועף עם איזו "שבורה" שעכשיו הוא פגש, ואריאל, אריאל יצא החוצה כי הוא הקיא את החיים שלו על המדרכה. הוא גמור, גמור.

וכך זה קרה - נשארנו רק אני, כוס הוודקה ושלל של אפשרויות לסיים את הערב הזה כמו ש-"רווק" יכול להרשות לעצמו.

בזמן שאני ממהר לסיים את מה שנשאר מהכוס, הפלאפון נדלק:

"היי מאמי...מה אתך? אתה נהנה...?"

לעזאזל, איזה אידיוט אני, איזה אידיוט.

יש לי את כל מה שרווק מחפש בחיים האלו, ואני, אני החלטתי לעזוב פינה חמה רק בשביל לטעום קצת "אושר". לעזאזל, כמה עוד תאווה קיימת?

לא המתנתי יותר מדי והזמנתי מונית, אספתי את אריאל והורדתי אותו בבית, ומשם המשכתי כמו חץ אליה, והיא, היא אפילו לא ידעה.

בפיג'מה מצחיקה, כפכפי דובי וחיוך מודבק היא ירדה אל פתח הלובי וקפצה עלי, ואני, אני "חנקתי" אותה מאהבה.

מטומטם מי שמחפש הרפתקאות בחוץ בזמן שבורא עולם נתן לו לטעום קצת מגן-עדן, כי האישה שלך, זאת שאתך, צריכה לקבל יותר נשיקות מהמזוזה שעל הקיר, ואתה, אתה תדאג לדקלם אותה כמו את עשרת הדיברות, את "שמע-ישראל" ואת הקידוש של שישי בערב.

לא ספרתי לה כלום, רק לחשתי לה ש-"אני מאוהב בך, תודה על הכל."

שבועיים אחרי הצעתי לה נישואין,

היא הסכימה, היא הסכימה.

גרתי שם כבר, הייתי דייר חזק מאוד, כזה שמשלם בשטרות של בדידות, ותאמינו לי - זה לא שווה את זה.

אפילו אייל גולן בכבודו ובעצמו כבר טען ש-

"לבלות זה אושר לדקה וזה חולף.."

Adam Kahlon

אהבתם?

מה אתם חושבים על המשפט? כתבו לנו :)